חרדה וחיבור עצמי / יניב גפנר

זה פשוט מדי, חשבתי לעצמי. איך יכול להיות שבכך שאדריך את מי שמולי להתחבר לעצמה, אעזור לה להפחית את החרדה שלה? האם יתכן שהתשובה להתמודדות עם חרדה היא חיבור-עצמי?

אם חוקרים, פסיכיאטרים ומטפלים עומלים על הגורמים והפתרונות המורכבים לטיפול בהפרעות חרדה שונות, אולי אני בכלל לא בכיוון הנכון. ובכל זאת, העדויות בקליניקה שלי מצביעות שוב ושוב — חיבור-עצמי מפחית חרדה.

אבל מה זה בכלל חיבור-עצמי? זה אומר דברים שונים לאנשים שונים. במחקרים במדעי המוח, ההתייחסות לכך מוגדרת כאינטרוספקטיביות ומתייחסת לחלק במוח המאפשר לנו להתבונן על עצמנו. מבחינה אקדמית, המושג חיבור-עצמי קשור למושג ״תוך-אישי״ או באנגלית אינטרפרסונל (Intrapersonal), ומוגדר כ״מתרחש בתוך הנפש או העצמי של האינדיבידואל.״ ואני אוסיף, גם בתוך הגוף של האינדיבידואל.

ישנם אלו שעבורם זה אומר להקדיש זמן לעצמם או לעשות פעילות מסוימת לבד. כתיבה, פעילות גופנית ומדיטציה הן דוגמאות נפוצות לפעילות המגבירה את הקשר התוך-אישי, אך ההשפעה שלהן עשויה להיות זמנית. לעומת זאת, ישנם אחרים שאינם מסוגלים להיות לבד כלל ואשר נמצאים בחיפוש מתמיד אחר חברה, עיסוקים או פעילויות שיסיחו את דעתם, אך לרוב התוצאה במקרים אלו היא דווקא חרדה מוגברת. אפילו טיפול פסיכולוגי או פסיכותרפיסטי עשוי לשמש כהסחת דעת, כשההתמקדות בו היא התנהגותית או התיחסותית בלבד.

עבור חלק מהאנשים שפגשתי בקליניקה, הרעיון של להתחבר לעצמם נשמע מגוחך. ״ברור שאני עצמי״ או הינהון מסכים הינן תגובות שניתקלתי בהן. עבור אחרים, עצם הרעיון עורר פחד וחרדה. וישנם גם אלו שעבורם החיבור לעצמם ולגופם מעורפל ואמביוולנטי. כאשר שאלתי, ״איך את מרגישה כרגע?״ או ״איך אתה חווה את עצמך?״ נעניתי ב-״אני לא יודעת״ או ״אני לא מרגיש כלום״. זהו הניתוק העצמי שמונע מאותם אנשים להרגיש נוכחים, מקורקעים, בטוחים, במקומם, בעצמם. הם נותרים בהרגשה חרדתית, אבודים או מבולבלים, עם כאבי ראש או סימפטומים גופניים אחרים.

התמודדות עם חרדה הפכה להיות נפוצה עד כדי כך שחיפוש באינטרנט של המונח ״טיפול בחרדה״ מוביל ל-255,000,000 תוצאות! מטיפול קוגניטיבי התנהגותי, תרופות פסיכיאטריות, התמקדות, מיינדפולנס, פסיכותרפיה על שלל גווניה, ועד לתרופות טבעיות. כל שיטת טיפול מביאה גישה מסוימת ורובן מתמקדות בהפחתת הסימפטומים ושינוי התנהגותי.

כפסיכותרפיסט בשיטת הביוסינתזה, נקודת המוצא שלי בקליניקה היא שמה שקורה בראש קורה גם בגוף ומה שקורה בגוף קורה גם בראש. לכן, אי אפשר רק לדבר, אלא צריך לעבוד עם האדם השלם, וזה כולל גם את הראש וגם את הגוף. אני לא מתמקד בסימפטומים או בהתנהגות, אלא אני עוזר למטופלים להכיל את הסימפטומים וההתנהגות שלהם. אני לא מנסה ״לשנות״ את המטפולים שלי, אלא אני מקבל אותם כפי שהם ומעודד אותם לקבל את עצמם כפי שהם. הקבלה העצמית הזו מהווה אבן יסוד בחידוש החיבור העצמי אצל מי שסובל מחרדה, ואצל כל אחד בעצם. ומשם לרוב, מתאפשר השינוי לו המטופלים מייחלים.

דויד בואדלה, אבי הביוסינתזה, הגדיר את מטרת הטיפול כ-״עזרה למטופל לעבור מהבעיות שלו למשאבים שלו... כדי שיוכל לחיות חיים מלאי סיפוק ולהיות המטפל של עצמו.״ עבורי, מעל הכל זה אומר לעזור למטופל להתחבר לעצמו. זה נכון שישנם משאבים חיצוניים, אבל המשאבים העוצמתיים ביותר שלנו קיימים בתוכנו. ככל שהקשר שלנו עם עצמנו עמוק יותר - קוגניטיבית, פיזית, רוחנית - כך אנו יותר קרובים לאמת שלנו, למהות שלנו. וכתוצאה מכך, החרדה פוחתת, אנו מקבלים, חשים ומרגישים את עצמנו יותר, מה שעוזר לנו לבטא את עצמנו ולהתחבר עם אחרים בצורה, בדרך ובקצב הנכונים לנו, לרצונות ולצרכים שלנו. זו המשמעות של חיבור עצמי וזה מה שמאפשר לנו להיות המטפלים של עצמנו.

ישנן מספר דרכים לחיזוק והעמקת החיבור העצמי, כשהבסיסיות שבהן הן נשימה וקרקוע. שני עקרונות אלו מהווים גם מפתחות חשובים בהפחתת חרדה. בנשימה, הכוונה היא להעלאת המודעות לנשימה בלי לנסות לשנות אותה ועם כמה שפחות מאמץ. בעזרת תרגילים שונים ניתן להגביר את המודעות ובהדרגה להעמיק את הנשימה הטיבעית, המתרחשת מעצמה. בקרקוע הכוונה היא לחיבור שלנו לגופנו, לקרקע ולמציאות. בעזרת תרגילים ממוקדים, ניתן להפחית מתח שרירי כרוני, להגביר את תחושת החיבור העצמי ולהוביל לנוכחות מוגברת ותחושת רווחה.

כמעט כל מי שפגשתי בקליניקה, סבל או התמודד עם חרדה בצורה כזו או אחרת. אם כחרדת מבחנים, חרדת ביצועים, חרדה חברתית או חרדה קיומית ממש… ומה שגיליתי שוב ושוב זה שחיבור עצמי מפחית חרדה. כלומר, ככל שאנחנו יותר מחוברים לעצמנו, כך אנחנו פחות חרדים. נשימה וקרקוע מחזקים את הקשר התוך-אישי של האדם, מגבירים את המודעות ויכולת ההכלה העצמית, וכשהם משולבים כחלק מתהליך טיפולי, הם מסייעים בהקלה והפחתה של חרדה, מאפשרים תחושת רווחה ומסייעים ביצירת שינוי ארוך טווח.

במאמרים הבאים אעסוק בטבע של החרדה מנקודת המבט של הפסיכותרפיה הגופנית ואעמיק בדרכים להפחתה של חרדה בקליניקה וביום יום.

מקורות

1 https://www.merriam-webster.com/dictionary/intrapersonal 2 http://stillharbor.org/anchormagazine/2015/11/18/trauma-in-the-body

3 Boadella, David, interview by Berezkina-Orlova Viktoria Borisovna, Heiden, Switzerland, 2013

4 Photo by Serrah Galos