יום בריאות הנפש הבינלאומי
היום מצוין יום בריאות הנפש הבינלאומי. חשוב לזכור שאי אפשר באמת להפריד בין בריאות הנפש לבריאות הגוף, ומבלי להכנס להבטים הרפואיים, הפוליטיים והכלכליים של ההפרדה הזו, מביא כאן קטע רלוונטי על ריפוי עצמי גופני ונפשי:
״אני שם את מבטחי בגוף שלנו מתוך אמונה שהוא יודע לרפא את עצמו. אין פירוש הדבר שאיננו יכולים לעזור בתהליך ההחלמה, אך לתהליך הטבעי אין תחליף. טיפול הוא תהליך שבו המטפל תומך בתהליך הריפוי הטבעי של הגוף. הרופא אינו מסביר לגוף איך לאחות עצם שבורה או אומר לעור להתחדש במקרה של קרע או חתך. במקרים רבים הריפוי מתרחש גם ללא עזרתו של איש מקצוע רפואי.
שאלתי את עצמי, מדוע זה לא קורה במצבים של חולי רגשי או נפשי? אם אנחנו סובלים מדיכאון, מדוע איננו מבריאים באופן ספונטני? למעשה, זה קורה לפעמים, וישנם אנשים שיוצאים מדיכאון באופן ספונטני. אך למרבה הצער, במקרים רבים הדיכאון נוטה לחזור משום ששורש הבעיה ממשיך להתקיים. שורש הבעיה הוא חסימת הביטוי של רגשות הפחד, העצב והכעס. דיכוי רגשות אלו והמתח הנלווה לכך מצמצמים את תנועת הגוף, והתוצאה היא מצב של חיוּת מופחתת או מדוכאת. זאת בנוסף לאשליה שיאהבו אותנו אם נהיה אנשים טובים, צייתנים, מצליחים וכו'. האשליה הזו משרתת אותנו ותומכת ברוחנו במהלך המאבק לזכייה באהבה, אך מכיוון שלא ניתן להשיג אהבה אמיתית או לזכות בה באמצעות פעולה כזו או אחרת, האשליה מתנפצת בסופו של דבר, והאדם שוקע בדיכאון.
אם ביכולתו של האדם להרגיש ולהביע רגשות, הדיכאון יחלוף. מטופל שיבכה או יביע כעס, יצא מהדיכאון — לפחות באופן זמני. ביטוי הרגשות משחרר לחץ, מאפשר לגוף לנוע ביתר חופשיות ובכך מגביר את החיוּת שבו. זהו הפן הפיזי של התהליך הטיפולי. בפן הפסיכולוגי, על המטופל להסיר את המעטה מעל האשליה שבה הוא חי, למצוא את מקורה בילדותו ואת תפקידה כמנגנון הישרדותי.״
(מתוך Joy / שמחה - ההתמסרות לגוף ולחיים מאת ד״ר אלכסנדר לואן)
